משה 12 חודשים, 365 ימים
הזמן חלף מהר ולעיתים נדמה שעצר מלכת.
בחודשים האחרונים העולם עבר טלטלה והקורונה קבעה לנו שגרה חדשה.
כזו שלא מאפשרת לנו להתייחד איתך במלאת השנה.
כזו שמונעת מאיתנו מגע, חיבוק ונשיקה.
כזו שמעצימה את הבדידות והחור שלא הצליח להגליד במהלך התקופה.
זהבה משתדלת להיות חזקה ולאסוף את עצמה.
לא היית מאמין איך היא למדה לשלוט בפייסבוק, ווטסאפ ושאר הקידמה..
אבל האמת המרה, כפי שהיא תיארה "יש לי חור גדול שחור בנשמה".
בשנה האחרונה ניהלתי איתך שיחת בוקר קבועה, במרפסת הצופה לים הכחול, שם סיפרתי לך על הגעגוע, המשפחה, על רחשי הלב ובקשתי הכוונה.
לרגעים הזיכרון מעלה את דמותך במלא הדרך, עם פנים עגולות, חיוך מבויש ועניים כחולות.
ולרגעים הזיכרון מעלה את הימים האחרונים בבית החולים, כחוש, חסר אונים, שידי בידך מייחלות לשביב של תקווה.
אומרים שהזמן יעשה את שלו, אבל זה עוד לא קרה, לבנתיים כל שיר קיבל משמעות חדשה.
יש שירים שמפלחים את הלב ומפעילים את כפתור הדמעה, וכזה הוא השיר אותו אני מקדישה לך - "געגוע הוא הדבק הכי חזק בעולם"
נפגש בחלומות/ עילי בוטנר וילדי החוץ -
https://youtu.be/fpXGSAbgX1A
אוהבים ומתגעגעים
המשפחה.